פסק-דין בתיק ב"ל 51894-12-10

1.         התובע, מאמן כדורגל, מבקש להכיר בחבלה בירך שמאל, ארוע שהתרחש לטענתו ביום 7.5.09, בעת אמון קבוצת ילדים, כפגיעה בעבודה.

            המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם ארוע כנ"ל התקיים.

2.         לטענת התובע, הוכחה טענתו שהוא נפגע במהלך אימון, בתנועת שגרתיות של אימון, שהן תנועות פיזיות. התובע נפצע במהלך עבודתו, סיפר בערב לאשתו ולממונה עליו על הפציעה. שניהם העידו בפני בית הדין ועדויותיהם לא נסתרו (אשת התובע אף לא נחקרה בחקירה נגדית). יום למחרת התובע פנה לרופאת משפחה שהפנתה את התובע לאורטופד ובעקבות זאת מוצאת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה. מדובר בגרסה עקבית שנתמכת בתיעוד הרפואי.

3.         לטענת הנתבע, על התובע להוכיח שהיתה פגיעה חיצונית כלשהי. במקרה זה, אין כל תיעוד רפואי במשך 3 חודשים לאחר הארוע הנטען לטענתו של התובע. רק בחודש ספטמבר נרשמת תלונת התובע על ארוע תאונתי בעבודה, למרות שכל התקופה שקדמה לכך התובע הופנה לארבעה רופאים שונים, בקרוב לשבעה ביקורים. לא יתכן שארבעה רופאים שונים טועים בהבנת התובע ולא רשמו מפיו את גרסתו. על פי הפסיקה יש להעדיף את העולה מהתיעוד הרפואי על פני גרסה מאוחרת של התובע. עדי התובע לא היו עדים לחבלה או לפגיעה ורק העידו על כך שהתובע התלונן על כאבים, אך מהתיעוד הרפואי עולה שהתובע סבל מכאבים עוד שנה קודם לכן ועל כן עדות זו אינה תומכת בגרסה של ארוע תאונתי ביום 7.6.09 או ביום 6.6.09, כפי שהתובע רשם בטעות בטופס התביעה.

4.         לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן הנימוקים להחלטה זו -

א.         על פי הדין, "בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, עליו לייחס משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסומכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (דב"ע מט/ 0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349)." (עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (6.11.11) ור' גם: עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 2.7.12).

ב.         התעודה הרפואית הסמוכה ביותר ליום 7.6.09, הוא יום הארוע הנטען, היא מיום 8.6.09, מד"ר ברו-אלוני, רופאת משפחה. בתעודה זו נרשמו תלונות התובע: "כאב בשוק שמאל במשך חודש וחצי, כאב בפרק ירך ימין".

            בתעודה נוספת מאותו תאריך, 8.6.09, של ד"ר קגסוב, אליו התובע הופנה לצורך התייעצות בתחום כירורגיה - כלי דם, צוינו תלונות דומות ולא אוזכר כל ארוע בעבודה או חבלה.

            התובע פנה לד"ר רוזנטל, אורטופד, אשר בדק את התובע ביום 19.7.09 וציין בחלק התלונות: "פניה עקב כאב גף שמאל תחתון לאורכו... נמשך כשנה! מחמיר בהדרגה! צולע!"

            ביום 23.7.09 נמסרה על ידי ד"ר וינמן, מומחה בכירורגית כלי דם, תשובת יועץ שבה צוין כי מדובר בבדיקה עקב ביקור חוזר מיום 9.7.09, וכן "כאבים ברגל שמאל כשנה ללא קשר ברור לפעילות".

            באישור רפואי של ד"ר הלפרין, אורטופד, מיום 22.9.09, מצוין כי "לפני חצי שנה תוך כדי הדגמה של תרגיל הרגיש כאב...". היינו, ארוע מחודש מרץ 2009 ולא מחודש יוני.

            ביום 23.9.09, בעקבות המלצותיו של ד"ר הלפרין, הופנה התובע על ידי רופאת המשפחה, ד"ר ברו -אלוני, למכון פיזיותרפיה וטיפול בהידרותרפיה. גם בשתי הפניות אלה אין אזכור לארוע בעבודה.

            ביום 13.11.09 ניתנה לתובע על ידי רופאת המשפחה, ד"ר ברו - אלוני, הפניה להתייעצות מומחה, פסיכולוג, ואף בה ציון כללי בלבד: "בחודשים האחרונים כאבים בברך הגורמים להגבלה בפעילות".

            התעודה הראשונה לנפגע בעבודה היא מיום 16.11.09, כחמישה חודשים לאחר הארוע הנטען. בתעודה זו מצוין כי היא באה בעקבות "ביקור חוזר מיום 23.9.09", שבו ניתנו לתובע הפניות לטיפולי פיזיותרפיה והידרתרפיה.

ג.          מהתיעוד הרפואי עולה כי מאז הארוע הנטען ועד שניתנה בידו התעודה הראשונה לנפגע בעבודה, הוא טופל על ידי ארבעה רופאים: רופאת המשפחה, שני אורטופדים ומומחה בכלי דם. לא זו בלבד שתיאור ארוע חבלתי או ארוע כלשהו אינו עולה מהתיעוד הרפואי, אלא הרשום בו, לפיו הרקע לפניות לטיפול הרפואי הוא תלונות על כאבים הנמשכים כשנה, סותר את גרסת התובע.

            גם אם נקבל את גרסת התובע, לפיה מומחה בכלי הדם התייחס רק לנושא הדליות ועל כן אין לקבל אין הרישום שלו ("כאבים ברגל שמאל כשנה ללא קשר ברור לפעילות"), הרי שאין לתובע הסבר מניח את הדעת לגבי הרישום על ידי האורטופד הראשון שבדק אותו - ד"ר רוזנטל, שאף הוא ציין תלונה דומה לזו שציין המומחה לכלי דם - "נמשך כשנה! מחמיר בהדרגה! צולע!".

            התובע נשאל לגבי הרישום של ד"ר רוזנטל והסברו מבולבל ואינו משכנע (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 18-24). במיוחד תמוהה טענתו לפיה לרופאי קופ"ח, אליהם פנה לשם קבלת טיפול "נורא נוח להם לכתוב שצלעתי לפני זה".

            מעבר לכך יש לציין, כי אף ד"ר הלפרין, לגביו לא נשמעו טענות על ידי התובע, ציין כי הכאבים החלו כחצי שנה לפני פנייתו אליו, ולא במועד שלכאורה נפגע בעבודה.

ד.         זאת ועוד, למרות שעל פי גרסת התובע, הוא פנה לטיפול רפואי בעקבות הארוע מיום 7.6.09, ארוע זה, אשר תואר על ידי התובע באופן דרמטי מאד, אינו מצויין כלל בתעודות הרפואיות הסמוכות לאותו מועד.